כתב וצילם: איל בוקר.
ההתחלה
ראשיתה של המושבה מזכרת בתיה ב"שיגעון לדבר" של איש אחד, הרב שמואל מוהליבר ממבשרי הציונות (על שמו נקרא קיבוץ גן-שמואל השוכן מס' קמ' מדרום לפארק התעשייה).
הפרעות ברוסיה בשנים 1882 - 1881, הביאו להקמת אגודת "חובבי ציון", שהרב מוהליבר היה בין מייסדיה.
אנשי האגודה תלו תקוות בהתיישבות בארץ ישראל והאמינו שאם יבואו אליה יהודים, אשר יעבדו את האדמה, הם יוכיחו לעולם שהארץ מתאימה לחקלאות והיהודים מתאימים להיות חקלאים.
בהתאם לתפיסה זו, יצא הרב מוהליבר לפריס, כדי לנסות לשכנע את הנהגת "כל ישראל חברים" לתמוך ברעיונו.


הוא נכשל במשימה זו אך הצליח להתקבל אצל הברון רוטשילד.
הפגישה ביניהם התקיימה ב- א' סוכות תרמ"ג (1882) ואפשר לכנותה היסטורית, מכיוון שהיא הביאה את הברון לרעיון התמיכה בהתיישבות בא"י.
באותה פגישה התייחס הברון בספקנות לנושא ההתיישבות, אך הסכים לתמוך בקבוצת יהודים, אם תמצא אחת כזו, אשר הם עובדי אדמה מנעוריהם ויהיו מוכנים לעלות לא"י מרצונם ועל חשבונם.
בהתאם לסיכום זה, יצא הרב מוהליבר לחפש קבוצת יהודים מתאימה. בכפר יהודים ברוסיה הלבנה נערכה אספה כללית ובה נבחרו 10 משפחות, שחתמו על הסכם הקובע: תחילה יעלו הגברים על חשבונם, יעברו הכשרה במקוה ישראל, בית הספר החקלאי הראשון, ואם יוכיחו את עצמם כחקלאים, יקים למענם הברון מושבה.
אז יוכלו להעלות גם את משפחותיהם. מיד עם רכישת האדמות, עזבו הגברים את מקווה ישראל, החלו לעבד את אדמותיהם ולבנות את בתיהם. אז הביאו את משפחותיהם, אליהן הצטרפו 7 משפחות נוספות והחלו לחיות במושבה.

מקור השם

הם קראו לה בשם עקרון, כיון שחשבו שהיה זה מקומה של העיר המקראית עקרון. לאחר מספר שנים, שונה שמה של המושבה ל - מזכרת בתיה, על שם אמו של הברון. המושבה נוהלה על ידי פקידי הברון ועובדה זו הביאה לחיכוכים רבים בינם ובין איכרי המושבה, בנושאים כגון: סוג הגידולים החקלאיים, שיטות העבודה ואופי החיים במושבה.

אתרים ההיסטוריים של מזכרת בתיה

התרחבות הישוב החלה עם גלי העלייה, בשנות ה- 50 וה - 60 ותנופת הפיתוח נכרת במושבה בשנים האחרונות, בקליטת תושבים חדשים ובהתרחבות השירותים הקהילתיים, כל זאת תוך הקפדה על שמירת הצביון הכפרי הייחודי של המושבה. ביזמת הרשות המקומית, הוקם בשד' רוטשילד (תמונה) בישוב מוזיאון (תמונה) ע"ש ערן שמיר ז"ל בתוך מבנה הפקידות הישן שמטרתו לשמר ולתעד את ההיסטוריה של המושבה, לשחזר ולטפל באתרים הקיימים בה ולהמחיש לדור הצעיר ולמבקרים את הווי החיים של מושבה חלוצים בארץ ישראל. זכתה מזכרת בתיה, שרוב מבניה ההיסטוריים נותרו בה עד היום ושמרו על צביונם המקורי.

בבית המרקחת אשר שימש גם כמרפאת המושבה הגיע רופא מטעם הברון רוטשילד פעם בשבוע מראשל"צ.

בית הכנסת הגדול  אחד המבנים היפים במושבה נמצא בפינת שד' רוטשילד ורח' מוהליבר נבנה בתרומת הברון רוטשילד ונחנך ב-1927 (תרפ"ז), בית הכנסת מילא תפקיד חשוב בחיי המושבה כמרכז דתי, חברתי ואף בנושא הבטחון לא נפקד מקומו. מאחורי ארון הקודש ובחלל הבמה המרכזית היו "סליקים" - מחבוא לנשק בלתי חוקי בתקופת ה"הגנה" - ובמלחמת העצמאות שימש גם כבית חולים שדה (בעיקר לפצועים בקרבות לטרון). הבניין תוכנן ע"י האדריכל התל-אביבי פנחס היט וסגנונו אקלקטי. צורתו החיצונית מזכירה את המצודות האירופאיות, בצריחיה ובגגה המשופע. לעומת זאת, בחזית הבניין משולבים קישוטים מהמסורת היהודית: המנורה, לוחות הברית וחנוכייה על הגג.

ברח' המייסדים בסמוך לשד' רוטשליד נמצאת הבאר הראשונה אשר נחפרה מול בית משק הברון.

היתה זו באר אנטיליה, בעומק 30 מ' , המופעלת על ידי גלגל רתום לסוס או לגמל. המים הועלו בתיבות עץ ונשפכו אל הבריכה הצמודה. הבאר שימשה את אנשי המושבה שבאו יום-יום בחמוריהם לשאוב מים לבתיהם. מהבריכה הזרימו מים לשדות ולגן הברון, ובשעות מסויימות הורשו בני הנוער להתרחץ בה. למרגלות הבריכה נבנתה שוקת, אליה הביאו את הבהמות להשקותן.

באר האנטיליה שוחזרה בשנת 1994, על כל מתקניה (גלגלי השיניים הגדולים, שרשרת תיבות העץ ומבנה האבן מעליה), בנאמנות למקור ומופעלת ע"י המוזיאון להנאת המבקרים (חלקים עיקריים במתקן הוחלפו שוב בשנת 2005).

בקרו במושבות נוספות שבנה הברון רוטשילד בישראל ראשון לציון, בנימינה והסביבה, פתח תקוה, נחשולים - דור- הבונים מזכרת בתיה, פרדס - חנה כרכור.