טריאתלון והרבה מעבר...

אחרי שנה של אימונים והבטחה,בעיקר לעצמנו ,שבאילת נשתתף- נרשמנו!
ההרשמה הייתה די מזמן, בחודש האחרון הזמנו חדר-לנשים בלבד (נטע,לילך,תמר,נטלי ואני)- וכמובן שהתארגנו על מסעדות ,המלצות וחשבנו גם על מסיבות...
ניר ציין שכנראה ויעיפו אותנו מהמלון בגלל השטויות שלנו "אתן מתנהגות כמו בנות 14" - אפשר לראות זאת כמחמאה- ללא אלכוהול -הכל טבעי!!!
הרגע הגדול מתקרב,אבל ככול שזה קרוב יותר זה היה נראה רחוק מאיתנו.
תמר ואני החלטנו להגיע ברכב ואם ניתן ביום רביעי עדיף... יום יותר או פחות בעבודה-ממילא לא אעבוד!
בעיקר הרגשנו כמו "תלמה ולואיז" במצב רוח מרומם מתחילות את דרכנו. ארבע שעות של שיחות, מוזיקה, מצב רוח טוב והופ אנחנו באילת.

זרקנו את הציוד באכסניה ויצאנו -לכבוש את העיר, לבקר חברה, לאכול סושי מומלץ, ביקור בקניון-איך לא?! ,ובחצות הגיע הזמן לישון- באותו בוקר התעוררתי לאימון בחמש בבוקר...
יום חמישי בבוקר-האושר באויר, ההתרגשות, הבילוי בעיצומו. כולם הגיעו לאילת...
כולנו בחדר משתפות בחויות, חששות, התרגשות ופרפרים- רגע לפני שיוצאות לתדרוך עם ניר.
אני עם תיקים לבנים תלויים מסביבי שזה בסה"כ הצ'ופרים לכולם, מקבלת הערות ברחוב על כמות השופינג שעשיתי ועוד לתומי מתנצלת...
יושבות בבית קפה לצהריים, בוכות על האלכוהול שנשאר במדפים, על האוכל שלא כדאי לאכול יום לפני ומתדלקות פחמימות ומים וחוזר חלילה.

בתדרוך- המון הפתעות, מסלולים לא מוכרים, פחדים מהלא נודע- אבל בעיקר-מתרגשת מהחופשה וחושבת שהכל עובר ליידי ואני לא אהיה בזינוק למחרת.
ככול שניר מנדב יותר פרטים אני מבינה שכלום לא ברור....לאן שוחים?-עוד אין מצופים! רצים על הכביש לשטח החלפה? בין ביתני מכירות? לא מפריעים לנו?
מהשטחי החלפה היו 4 או 5 יציאות וכניסות שונות. לא היה ברור בתדרוך מאיפה יהיה פתוח בבוקר...

הריצה- כולה על שטח עם חול דק -בול אבק לעדשות! המסלול מתי שהוא מתעכל-"מחר יהיה שלט איפה הסיבוב" , רואים את שער הסיום ולא יודעים איך מגיעים אליו" בטח יפתחו את המחסום באלכסון" ,אסור דרפטינג ברכיבה אבל רצוי בריצה ועוד מליון פרטים -אחלה סלט בראש!
זמן טוב לנקות את הראש בחדר. נטלי התחילה להכין את הפסטה שהבאנו מהבית. נטע הייתה לחוצה לא לאכול בחוץ ערב התחרות. נטלי חששה מבטנה שמתהפכת לפני כל תחרות וכל היתר זרמנו.
עלינו לחדר,התמקמנו במרפסת כשכל אחת אוחזת ליטר וחצי מים ומתאמצת לסיימו. מפטפטות, מרכלות, חוששות ומשתפות- קבוצת תמיכה לטריאתלון.
כל הדברים צפים רגע לפני ולכל שאלה יש 5 תשובות ...
אחרי שהכל מוכן למחר אפשר לערוך שולחן ולשבת לארוחה.

היה ערב מדהים. מידי פעם היה משהו שהלחיץ אחת ,הצחיק ת'שנייה - הפעמים שצחקתי בסופ"ש הזה היו רבים מתמיד. סדנת צחוק!!
אחרי ארוחת הפסטה עשינו מסדר ציוד לוודא שהכל מוכן. בעשר היה כיבוי אורות. ניסינו לישון אבל הפטפטת חגגה-בלחש-שלא ישמעו :-)

בוקר התחרות- לא רוצות לקום. הרוח שורקת, קור בחוץ. מתלבשות, אוכלות ושותות וכתיבת מספרים. כולנו מוכנות-לצאת? קר בחוץ!!!! הכל מתעופף-יוצאות עם סווצ'רים ומעילים- "איך נכנסים למים עכשיו?"
משקיפות מלמעלה במלון ומפענחות את נקודת המעבר לכניסה לשטח ההחלפה.
המעליות תפוסות-מתחילות סבלות. בכניסה לשטח ההחלפה כולם מקטרים על הקור. בדיקת תקינות ברקסים והתאמת קסדה ויאללה -פנימה. קיבלנו חותמת "נבדק" ממש כמו בסופר על החשבונית.
בשטח ההחלפה הכל ממוקם,כל שניה רצות להתפנות- ליטר וחצי מים בערב ועוד מים על הבוקר...
ניר מגיע- שוב עם הברקסים ליתר בטחון,עוד שאלות...לרכב עם מעיל או לא? כמה חימום לעשות? ...ניר מזהיר-לא לגעת במים לפני!!! קבענו בקו הזינוק ויצאנו לריצת חימום. הרגשה של הכל קפוא במקום.

כשאנחנו בכביש מתחממות מגיעה הידיעה ששטח ההחלפה נסגר-תמר ואני שמות ספרינט- הכובע ים,המשקפת בפנים,נעלי ריצה ומעיל עלינו. הספקנו- שמים לוקחים ויוצאים!
סוף סוף מהחוף רואים מצופים-ספרתי 11 כאלו בים-לאן לשחות???? ניר עושה סדר ,קוראים לכולן לקו המים...300 נשים בשורה יזנקו ביחד!!!
השריקה....עדר כובעים ורודים במים-אי אפשר לשחות.קורס בניווט או הישרדות היה עוזר. לפחות 200 מטר ראשונים לא שוחים וזה בקמצנות.בעיטות משוחות החזה, מרפקים גם בנמצא, לא רואים מימין או משמאל-זורמים...
ביציאה מהמים ניר חיכה עם קריאת עידוד...הריצה לשטח ההחלפה. מרחוק ראיתי את כל עושי השופינג והמוכרים זזים הצידה למראה הגעתנו. עוד קריאות עידוד מצח ונכנסתי לשטח ההחלפה. פגשתי את שכנתי להחלפה וקפאנו לנו יחדיו , אבל החלטתי ללא מעיל-כמה חכם!!!! הרכיבה התחילה. מהר מאוד התחילה שריקת הרוח באוזניים שניר סיפר עליה-גאון! אולי אטמי אוזניים היו פתרון- בדרך השריקות כאבו באוזניים! רכבתי מול הרוח והרגשתי שאני נשארת במקום.כשהיה סימון של 1 ק"מ על הכביש לא רציתי להאמין לו. חשבתי שהיה לי הספק טוב יותר-כך קיוויתי.
כל הדרך זה עליות, תמיד בדרך זו או אחרת יש חפיפה-אבל אחרי שהעירו למשהי חששתי ועקפתי מהר וחזרתי לימין -אפילו ברכב אני לא שומרת כ"כ !!! ממש לפני הסיבוב ראיתי מולי את דניאל. כמו מלאך-מישהי מוכרת- כמובן זיהיתי חליפה ואח"כ ת'פרצוף. ואז היא צרחה -"את בסוף- זה הסיבוב" איזה כייף-נחמה -הרוח תהיה מאחורי... ואז בדיוק ראיתי את נטלי ונטע ואז את הסיבוב- יש! הסתובבתי! כאילו לחצתי על כפתור והציפצוף של הרדיו כבה! איזו הקלה! בהתלהבות רבה שמתי פלטה גדולה ויצאתי לטיסה נמוכה! היה נפלא! ואז גם ראיתי את שרון,תמר,מיקי ולילך ובירידה בסיבוב את ניר ואח"כ את אודי. בשטח ההחלפה נטלי הזכירה לי לרוץ לגדר-אלה והחוקים שלהם!!! יצאתי לריצה. ורדית בצעקות "יאללה קיסריה" ואני מרגישה את צד שמאל שלי תפוס. איזו באעסה-הצבתי לי רף לא לעבור להליכה בטריאתלון! רצתי לאט ועיסתי את האזור ובראש שיננתי לעצמי לא לוותר -זה יעבור. רק כשהגעתי לפנייה ימינה -הפתעה- נזכרתי שיש 2 סיבובים... כל הריצה היו פנים מוכרות, תמיכה ועידוד רב. לפני הסיום רוברט צעק לי "200 מטר אחרונים-זה הזמן לספרינט!" אחרי מחסני פולניה ששמרו כוחות היה מה לשחרר - ראיתי את שער הסיום, הייתי מהירה-אבל איך מגיעים אליו??? הייתי צריכה לבלום להבין שיש פרסה-החיים מלאי הפתעות ולחוסר המזל שלי כולם לפני כבר עברו תסיום ולא סללו לי את הדרך. כשהגעתי לשער הסיום ונטע חיכתה לי עם נטלי ועם בקבוק מים,זה היה רגע הסיפוק- לא עצרתי!!!!

עם מלאי בקבוקי מים מהר חיכינו ליד המסלול לעודד את כל הממשיכים. יקי הגיע מהרכיבה ומרוב עידוד אחד השופטים אמר לנו שקיסריה אלופים בעידוד. אודי וניר מיקי ותמר חטפו גשם מקומי לידינו- פיתחתי מומחיות השפרצה עם בקבוקי מים. כשכל אחד הגיע רצנו אליו עם בקבוק מים - שמרנו מאגר לקבוצה כי נגמרו בקבוקים והלכו להביא. אלו היו רגעים שהרגשתי שTRI קיסריה היא משפחה- היינו שם כולם בשביל כולם. עם הרוח הנוראית שהקפיאה אותנו,לא זזנו מהמקום עד שלא עשינו ספירה שכולם חצו את קו הסיום.
לקחנו ציוד והתחלנו בצילומים- איפה הם??? ניקח מארילון...

לאט לאט יצאנו והגענו לחדר. אנחנו בשאנטי וחושבות לאן הולכות לאכול חלבון ופחמימה -מאוד ממושמעות!
טלפון שנטלי קיבלה מחברה מסעיר את הרוחות בחדר-יש פודיום!!! בהתרגשות רבה מדווחים לניר -הוא עדיין יודע שיש סיכום בארבע-הפתעה!!!כולנו שמחות איתה ומתרגשות!

מתקשרים למארגני האיגוד לברר שעה ומיקום לטכס, נטלי ונטע רצות למטה לרשימות ומדווחות-יש פודיום! מיידעים את ניר ואת החברה לעידוד ורצות למקלחת זריזה,חלבון ופחמימיה(ממושמעות!) ולפודיום.

כמובן שבין לבין היה שופינג (ניר הזהיר אותנו ודאג לחברות האשראי), היו צחוקים -הרבה אנדרופינים ומעט אלכוהול .מהפודיום לסיכום ומשם לעוד סיבוב קצר- בלי מנוחה רצים לארוחה...מאיפה הכוחות???
מהמסעדה המשכנו למנקיס- בגלל שקבענו אחה"צ, אמרנו קצר ונחזור לישון. משלוק דיאט ספרייט וקולה מתובלים באנדרופינים רבים שהיו ,השתוללנו ורקדנו ונהנינו מאוד.תמר ייצרה אטמי אוזניים ממפיות ,כולנו מחייכות ועליזות ומלאות מרץ לא יכלנו לחזור לחדר- סיבוב בשדרה יישר קו...

.
בוקר שבת-היום שאחרי, ניסינו להקשיב לניר-"יקיצה טבעית" אבל בתשע וחצי מזניקים עילית ואנחנו חייבות להיות!!! ללמוד...מה הן עושות??? טוב- ואם אנחנו כבר שם , אז גם לעודד?
היינו בים, רצנו להחלפה- מרתק: 1,2,3 והן כבר לא שם!!!ארגז של ירקן מקבל את הכובע והמשקפת בזריקה ואם הן הניחו לא טוב את האופניים - אל דאגה-יש סדרן אחריהן!!!
אחרי הבנות, הפסקה לסיבוב וקפה ומזניקים את הגברים. רבע שעה והם לא במים- 1500מ'!!! גם אחריהם עקבנו באדיקות. בסוף הרכיבה הם עם כל הגוף בצד האופניים ומזנקים כמו פנתרים.כמובן שהם נועלים וחולצים נעליים בזמן הרכיבה- ככה זה התותחים! היה מדהים לראות אותם.
נותר לנו GAP קטן לסיום החויה. סיבוב קטן בטיילת, מסעדה טובה ומתקפלים. ואם אפשר ,בדרך בקניון לחפוז עוצרים.
הנסיעה היא עוד דרך לדוש ולטחון כמה כייף היה,להעלות חויות ולהבין שזה נפלא. היה קשה לעכל כמה יכלנו להנות מ"טריאתלון" והרבה מעבר....

כתבה: לימור רייטן אלקלעי